סרן איתי יהושע הי"ד

בלוויה המשפחה ספדה לו:

'בהתחלה חשבתי שאין לנו ולא תהיה לנו נחמה. איך נפל על המדינה שלנו אסון שלא נתפס בשום קנה מידה, ואתה איתי, שילמת את המחיר היקר ביותר – בחייך. ואיך ייתכן שאתה לא כאן, עם החיוך הממזרי, עם השנינות, עם הצחוק ושמחת החיים. גדלנו יחד מגיל אפס, לאותה משפחה ועברנו ביחד לימודים וחופש גדול, שירות צבאי, טיולים, חתונות וגם ילדים. אמנם היית שושואיסט בכיר ולא סיפרת לנו הכל, אבל תארנו לעצמנו שאתה עושה משהו חשוב וטוב. לא יכול להיות שכל זה נעצר עכשיו, לא נתפס שאתה לא עוזר בסחיבת אלונקה או בסידור הכיסאות. בכל אירוע, בכל חג ובכל מפגש של שמחה וגם עצב – אתה תהיה אתנו, נזכור אותך לעד, והכאב הזה שהוא קשה מנשוא ילווה אותנו כל החיים'.

בדרכנו החדשה, איתי שלנו, אנחנו לומדים לנשום, לקבל, להכיל, לחבק, לבכות ולצחוק. יצאנו למסע הנצחה בים המלח, בפעילויות לתושבי קיבוץ בארי, עם בע"ח שכל כך אהבת, עם נסיעות לדרום לספר את סיפור חייך, הפרשות חלה פעם בחודש ועוד. אנחנו מאמינים, שאתה גאה בנו שם למעלה ושומר על כל המשפחה המורחבת.